EXPLORE THE POSSIBILITIES

I'M|POSSIBLE'S BLOG

טיולי תמריץ

פיצאיולי *בואו נדבר על פיצה*

עם רמיזות למנת פיצה שהוגשה ביוון ורומא העתיקה, ייתכן ששורשי הפיצה יהיו תמיד מוסתרים מאחורי מסכי הזמן, אך למזלנו, יש לנו סיפור יותר ברור לגבי הפיצה המודרנית.  זה הולך ככה:

הפיצה שכולנו מכירים ואוהבים היום נולדה באיטליה... בנאפולי ליתר דיוק – כמעט 30 שנה לאחר האיחוד האיטלקי בשנת 1861.  היה זה בחודש יוני 1889 ומלך איטליה ויטוריו עמנואל השני ומלכתו יצאו לסיור בממלכה המאוחדת והעצמאית שלהם כדי לפגוש אנשים ולהשוויץ במלוכתם.

הנפוליטנים – אשר סבלו ממאות שנים של ניצול תחת משטר זר – רצו מאוד  להרשים את המלך והמלכה החדשים ולחגוג את היותם חלק ממדינה מאוחדת בה יוכלו סוף-סוף ליהנות מיחס שוויוני והוגן.

וכך, מתוך היותם נפוליטנים, עלה במוחם הרעיון ליצור מעדן קולינרי מקורי עבור המלוכה, מנה שתשקף את דגל הטריקולור החדש שלהם: ירוק, לבן ואדום.  הם הפקידו את המשימה בידי שף מקומי מפורסם בשם רפאל אספוסיטו, אשר לקח את שלושת המרכיבים המסורתיים מהמטבח הנפוליטני על מנת להכין את היצירה החדשה שלו.

  • 1 - בצק פיתה סיפק לו את הלבן.  הפיתה השטוחה נפוצה באיטליה במשך מאות שנים, ככל הנראה הובאה מהמזרח על ידי סוחרים שהיו בקשר עם הערבים ואשר ירשו בעצמם את הפיתה מהפרסים העתיקים.
  • 2 - פומודורו, רסק עגבניות שסיפק את הצבע האדום.  העגבניות הגיעו לאירופה מיבשת אמריקה לאחר ש"התגלתה" על ידי מגלי ארצות ספרדים ואיטלקיים כמו אמריגו וספוצ'י. 
  •      בדרום איטליה, העגבניות מתוקות ועסיסיות להפליא הודות לקרקע הגעשית העשירה שסביב הר וזוב והשמש הדרומית הנצחית.
  • 3 - מוצרלה, בופאלו ובזיליקום נתנו לאספוסיטו את הצבע ירוק.  מוצרלה היא גבינה מאוד עדינה שעשויה מחלב בופאלו אשר, כמו ספוג, סופג כל טעם שלידו, כמו עלה הבזיליקום בו  השתמש.  אספוסיטו חיבר את כל המרכיבים, הכניס אותם לתנור אבן וכך נוצרה מנה ייחודית המתאימה למלך, עשויה ממרכיבים מקומיים ומזכירה את דגל הלאום החדש.
image alt

מיותר לציין שהמלך והמלכה אהבו מאוד את המנה והעריכו את המחשבה שהושקעה בה.  השמועה על "הסטארט אפ הנפוליטני" פרצה במהירות, קודם בנאפולי ולאחר מכן ברחבי הממלכה וכולם רצו טעימה מהמנה החדשה הזו.  אך איך יקראו לה?  פשוט מאוד, הם קראו לה בשם המלכה ממלכת איטליה החדשה – מרגריטה.

עד מהרה, אנשים ברחבי הארץ ביקשו פרוסת מרגריטה או, באיטלקית "פצו די מרגריטה".  לא עבר זמן רב עד אשר המנה התפתחה לפיצה מרגריטה – וכך נולדה הפיצה.

קיימת הנחה נוספת לפיה השם "פיצה" מגיע מבצק הפיתה הבסיסי ושהמילה פיתה הפכה לפיצה היות וכך היה קל יותר לנפוליטנים לבטא אותה.

כמו כל אגדה טובה, זוהי רק גרסה אחת של הסיפור, בדיוק כמו שפיצה מרגריטה היא רק גרסה אחת של פיצה.  אנו מזמינים אתכם לבחור את הגרסה המועדפת עליכם ואת הפיצה שאתם הכי אוהבים לאכול!

"אכלתי פיצה בכל העולם.  אין דבר שמשתווה לפיצה האיטלקית ובעיקר לפיצה הנפוליטנית.  פשוט אי אפשר לתאר זאת במילים, חייבים להיות שם, להריח אותה, לראות אותה, לחוש אותה ולהביט למכין הפיצה בעיניים ולאכול אותה... וואו! אני יכול לאכול 10,000 פיצות באיטליה ולעולם לא יימאס לי.  כאילו בכל מגש פיצה באיטליה טמונה המהות של איטליה כולה"

טרוור גלאור, בעלים ומנכ"ל I’m|Possible


הדוג'ה והשוטה – שעת הקרנבל באיטליה

אין ספק ששמעתם על הקרנבל, פסטיבל שמתקיים ברחבי העולם בשבועיים שלפני תקופת התענית (Lent – 40 ימים שבין Ash Wednesday ועד הפסחא, בהם מתכוננים לחג ואשר כוללים מסורת של צום וכפרה).  בעוד קיימת מחלוקת בעניין מקור המילה "קרנבל", ההסבר הפופולרי ביותר הוא שהיא נובעת מהמילים הלטיניות ׳קרנה׳ (בשר) ו-׳וואל׳ (פרידה), שביחד הופכות לקרנבל  או "פרידה מבשר".

בימים עתיקים, הבשר נחשב למנת מותרות שהוגשה רק באירועים מיוחדים; היה זה המזון של העשירים ובימים קדומים עוד יותר, גם מנחה לאלים.  כך שהאיסור על הבשר בתקופה זו סימל באופן ברור ויתור על פינוקים ומותרות בחיים שלנו, כאשר הבשר מהווה סמל להנאות גשמיות, התרגשות ותאווה.

כעת עולה השאלה, מדוע לוותר על בשר, ביחד עם ביצים, דגים והנאות אחרות של החיים?  ומדוע הקרנבל, שהוא חגיגת תשוקה ותאווה, קרוי על שם האיסור עצמו?  האם מדובר באוקסימורון?

בקיצור, המאכלים האלה אסורים בתקופת ה-Lent וזאת על מנת להכין את הגוף ובסופו של דבר את הנפש לאירוע החשוב ביותר בלוח השנה הנוצרי, פסחא או Easter Sunday.

כאן נכנסה לתמונה הפסיכולוגיה ואמרה "רגע, אם אנחנו מוותרים על כל הדברים הטובים בחיים למשך 40 הימים הבאים, אולי אפשר לבלות שבועיים ואז להתחיל?"

"אוקיי, בואו נתפרע, בואו נפר את הכללים, בוא נסעד כאילו אין מחר, נערוך מסיבות סקס פרועות ונתנהג באופן שאינו אופייני לנו.  כך נהיה מוכנים לצום ולהתחרט ולחגוג את ההתעלות של האל ושל בנו, ישו".

ניתן לשחזר טקס מאוד דומה לתקופה הרומית בה התקיימו חגיגות באותה התקופה ועם אותו רעיון של השתחררות מחוקים ממשלתיים ומוסרות חברתיות והסדר היומיומי, תוך כדי היצמדות ללוח השנה החקלאי ולעבודת האלים.  החגיגה נקראה בכאנלה – הפסטיבל הרומי של בככוס, אל היין היווני-רומי שסימל חופש, שכרות ואקסטזה.  על בסיס הדיוניסה היוונתי ותעלומות דיוניסוס, סיפורי בככוס הגיעו לרומא ככל הנראה בשנת 200 לפנה"ס, דרך המושבות היווניות בדרום איטליה.

כך שבתקופות העתיקות התבססה תקופה בת שבועיים בה אנשים יכלו לשחרר את התאוות שלהם ולאתגר את הסדר החברתי; להשתחרר מהמעמד החברתי שלהם ולהתנהג כאילו אין מחר – כל זאת  כדי שיוכלו להסתגל בקלות ל-Lent – אך לצערם, תמיד היה מחר – מחר בו השכנים יזהו אותם; המלך יעניש אותם והמשפחה תתבייש בהם.

כך, הדרך הטובה ביותר ליהנות מחגיגת החופשה הזו – מבלי לסבול מתוצאות "היום שאחרי" – הייתה פשוט להימנע מזיהוי.  כך נפוצה המסורת להתחפש במסכה על מנת להסתיר את הפנים לפני היציאה להפר את כל המגבלות החברתיות.  המנהיגים, הדתיים והאזרחיים כאחד, הבינו שאנשים זקוקים לשחרור כזה פעם בשנה על מנת שיוכלו להמשיך להיות אזרחים טובים ושומרי חוק בשארית החודש והשנה, כך אפשרו את ההתנהגות הזו – או לפחות התעלמו ממנה – במשך השבועיים הללו.

[דרך אגב, ביחס למסכות וזמנים עתיקים – כאשר אדם אינו מתנהג באופן האופייני לו, אנו אומרים שהוא עושה masquerade... כאשר אנו מתאפרות כדי להסתיר את הצבעים האמיתיים שלנו, אנו משתמשות ב...מסקרה... ובמזרח התיכון, כאשר אנו מתמקחים בשוק, אנו עושים הצגה כדי לקבל מחיר טוב יותר, לדבר הזה אנו קוראים:  ׳מסחרה׳.  יתרה מכך, ביוון העתיקה, המילה פרסונה משמעה מסכה והיום כשאנו מדברים על האופן שבו אדם מגיב ומתנהג כלפי אחרים, אנו מכנים זאת personality. כך, מימי רומא העתיקה דרך ימי הביניים ועד לתקופה המודרנית, עטה הקרנבל דמויות, סגנונות וצבעים רבים וללא ספק השפיע על מיליונים ברחבי העולם תוך שמילא תפקיד חשוב למיליוני קתוליים בחייהם הדתיים והאזרחיים, וכך עמד במבחן הזמן.

image alt

אולי הכי מעניין לצפות בסוגי הקרנבל השונים ברחבי העולם – תמיד עם אותה משמעות אך בצורות שונות מאוד.  בברזיל, בה האקלים חם והאנשים חמים עוד יותר, הקרנבל עוסק כולו בחשיפת הגוף, ריקודים, סקס, תשוקה והשתוללות.

במרדי גרא בניו אורלינס, העניין הוא בטקסים מקוריים ומסורות המשולבים במורשת שבטית, תחפושות ומוזיקה ייחודית.

הכל טוב ויפה,  אבל איך הקרנבל מתקיים באיטליה?

נסו לדמיין את איטליה בימי הביניים, בתקופה הפאודלית.  מה שמוכר לנו היום כאזור מאוחד היה מחולק אז למאות שטחים ומחוזות, כולם בעלי תרבות, חוקים, מסורות, שפה, מוסכמות חברתיות, מאכלים ואומנות משלהם, ועוד. יתר על כן כל אחד נשלט בידי סמכות או מושל אחר (מלכים, נסיכים, משפחות אריסטוקרטיות, אדוני מלחמה ואחרים).

כך, כפי שתוכלו לתאר, תקופת הקרנבל בכל אזור – למרות שהייתה מבוססת על אותו רעיון והגיון דתי – נראתה לגמרי אחרת בכל מקום ובכל מחוז. הקרנבל מתקיים בכל מקום במקביל, אך הוא עדיים ייחודי ומיוחד בכל מקום.

כדוגמה ראשונה, ניקח את ונציה – אחת הערים הייחודיות ביותר בעולם. ונציה, כמדינה ואימפריה אוטונומית, על אף היותה קתולית, הייתה עצמאית מבחינה כלכלית ובעצם אחת "המדינות" החזקות ביותר בימי הביניים, עד לגילוי מסלולי הפלגה חדשים ליבשת אמריקה החדשה.

ונציה הייתה חזקה, עצמאית, עשירה ומאוד חריגה בשל המסחר שלה עם המזרח הרחוק והמזרח התיכון (בדומה מאוד האימפריה הרומית הקדומה).  כל מוצרי המותרות הגיעו דרך נמל ונציה והעיר הייתה צבועה בריחות אקזוטיים של בשמים, תבלינים, פירות וירקות, אמנות ועבודות יד וכמות גדולה של זהב וכסף.  ונציה, אם כן, הייתה מרשימה וצבעונית, כפי שמסתמן באומנות שלה – ייחודית בתקופתה ושנה מאוד מאסכולות האומנות של פירנצה ורומא אשר, בתשלום הכנסייה, הציגו גישה הרבה יותר דתית.  האומנות הוונציאנית, מצד שני, עלתה מתוך בתי ספר פרטיים בבעלות או בתמיכת סוחרים עשירים בעלי גישה שונה לחלוטין.  כך, האומנות בוונציה הושפעה מצבעים, מראות והרפתקאות מארצות זרות.

כעת, דמיינו את תקופת הקרנבל בוונציה.  איך לדעתכם היא נראתה?  נכון, ניחשתם – קרנבל אמתי!

זכרו, הקרנבל כולו עניין של ניגודים; פשיטת החיים הרגילים לטובת כאוס – רק כדי לחזור לדוגמה ולשגרת החיים בסופו... יחד עם זאת, אם החיים הרגילים בוונציה כבר היו כאוס, תקופת הקרנבל הייתה... מגה כאוס.

בתקופת הקרנבל בוונציה, הדוג'ה איבד את התואר שלו, תוך שהפך לאיכר או שוטה בעוד ששוטה העיר הוכתר לתפקיד הדוג'ה במשחק תפקידים סמלי והפוך הקורא תיגר על סדר החיים והיצירה.  האירוע התקיים במשך שבועיים של הקרנבל בימי הביניים בתקופה הרומית.

בבסיום הקרנבל נערף ראשו של השוטה המסכן – אירוע המסמן חזרה סמלית ופיזית לסדר המקובל.

בשלב מסוים, ונציה הסתאבה מהכוח, האינטריגות והדקדנטיות, כאשר התוצאה הייתה שכולם עטו מסכות ביציאה מהבית – לא רק במהלך הקרנבל אלא במהלך השנה כולה, על מנת להימנע מזיהוי בביצוע מעשה אסור!

עם מאות התעלות, הגשרים והכנסיות שלוה, ונציה היא עיר ייחודית ומהווה את האתר המדהים ביותר להפקת  קרנבל צבעוני וראוותני.  באיטליה, הקרנבל נערך בין פברואר למרץ, בשיא החורף; מזג האוויר הקר כנראה חייב לבוש מלא מכף רגל עד ראש, וסייעה במניעת הזיהוי.  בריו וניו אורלינס, לעומדת זאת, בהן האקלים והתרבות מאוד חמים, אנו מגלים קונספט שונה לחלוטין בו המשתתפים מורידים כמה שיותר בגדים.

נפוליאון אסר את קיום הקרנבל בוונציה ב-1797 כאשר כבש אותה.  הוא פירק את הממשלה המקומית והעביר את העיר לשליטת האוסטרים.  עברו כמעט 200 שנים (שנות ה-70') לפני שעלה הרעיון לשחזר את הקרנבל כפי שאנו מכירים אותו היום.

כאן ב-I’m|Possible, אנו מבקרים בקרנבל בוונציה מדי שנה; למעשה זהו אחד משיאי הטיול שלנו – אך לא היחיד, שכן אנו מבקרים בעוד שלושה קרנבלים לפחות במהלך טיול התמריץ שלנו קרנבל איטלקי, האורך שבוע.  כל קרנבל הוא שונה מקודמו, ייחודי באופיו, בלבוש, במטעמים ובתחפושות.

בוונציה תפגשו מבנה עירוני ייחודי לגמרי, שונה מכל דבר אחר בעולם.  שם, הדיאלוג בין נפלאות מעשה ידי אדם ובין המים יותירו אתכם ללא מילים.  העיר גם ככה כל כך סוראליסטית ואניגמטית, שבימי הקרנבל היא הופכת לחוויה מהאגדות בה תוכלו להגיע לתעלה מסוימת ולפגוש במשפחה שעטויה בתחפושת מהמאה ה-16.

המשתתפים פזורים ברחבי העיר, אך כולם מתקדמים לעבר הפיאצה סן מרקו, היא הכיכר המרכזית, כל יום בשעה 16:00 להשתתפות באירוע המרכזי.  שם הם מציגים את התחפושות שלהם בתקווה לזכות בתואר "תחפושת היום" ובסופו של דבר "תחפושת השנה".  השלמת היצירות הללו כרוכה בהשקעה של הרבה זמן, מאמץ וכסף ובשונה מקרנבלים אחרים ברחבי איטליה והעולם, מדובר בעשייה אישית הנובעת מתוך אהבה.

במהלך הקרנבל, אנו יכולים למצוא ביסקוויטים מטוגנים הקרויים גלאני או צ'אקרה, יין ומשקאות חריפים כמו ספריץ (תרומה אוסטרית לוונציה) ומנות אחרונות המוגשות רק בזמן הקרנבל.  נבקר גם במספר בקארי – ברים וונציאנים מקומיים שהוקמו עוד לפני איחוד איטליה, כאשר המלחים והגונדוליירים בילו תקופות ארוכות ביום.  תמיד מדהים לגלות את בתי הקפה הישנים בכיכר המרכזית, כגון פלוריאן משנת 1720 וקוואדרי משנת 1775, כאשר הם עמוסים בדמויות מחופשות ומציעים לנו מבט מציאותי ביותר לחיים בוונציה לפני 300 שנה.

נצא לשיט גונדולה היסטורי בתעלות השלוות, נבחן את הנוף ממגדל הפעמון שגובהו כמעט 100 מ', נצפה ללגונה של ונציה ועל העיר כולה ונבקר במסעדה מקומית שמגישה מנות מדהימות.  נגיע גם לגשר הריאלטו – הגשר הראשון שחיבר בין שני צידי הגרנד קנאל עוד בשנת 1496.  מעל לכל, נחווה ונראה את התחפושות המדהימות ביותר באחת הערים המדהימות ביותר – תאווה לכל החושים.

הצטרפו אלינו לאיטליה בפברואר, יחד עם מיליוני קתולים, כדי לחגוג את תחילת האביב במסע לארבעה קרנבלים שונים ברחבי המדינה.  באופן טבעי, נטעם גם מהמטעמים הקולינריים של איטליה, נבקר בנופים המדהימים ונחווה את החיבוק של האיטלקים, שהחום הטבעי שלהם מתגבר בתקופה זו של השנה.  החל מעיירות מקסימות מימי הביניים, כמו באגדות, ועד למאכלים האיטלקיים שחשבתם שתמצאו רק בסרטים, כאן תיכנו מהחוויה האיטלקית המלאה במלוא הדרה.

[במאמר הבא: גלו קרנבלים אחרים באיטליה, לרבות קרב התפוזים באיבראה, שם אנשי הכפר עוטים בגדים מסורתיים ויוצאים למלחמה, חמושים ביותר מ-100,000 טון תפוזים...)

תאמו יעוץ חינם - התקשרו עוד היום!

USA: +1 201-450-9140

ITA: +39 069-762-9560

ISR: +972 585-950-756

אנו נתכנן טיול בהתאמה אישית שיבטיח, שיתגמל ויניע את האנשים המוערכים בארגון שלכם.

כמובן שאנו נעשה זאת תוך התחשבות בתקציב, ביעדים ובעורכים שלכם, 

לאחר שנים רבות של ניסיון בתכנון חוויות תמריץ, אנו יודעים כיצד לנתח את הצרכים והאופי של החברה שלכם ולהציע לכם את פתרונות התמריץ הטובים ביותר הקיימים כיום בשוק.

תאמו יעוץ חינם - במערכת אונליין לקביעת פגישות 

לחצו כאן לכניסה למערכת ללא התחייבות וללא עלות!

תכנית שותפים I'M|POSSIBLE
אם אתם מפעילי סיורים, סוכנות נסיעות או חברת ניהול תיירות, שותפות עם I’m-possible משמעה רווחים ללא כאב הראש.  החוויות המותאמות שלנו תמלאנה את כל דרישות הלקוחות שלכם ותבטחנה שביעות רצון והתעניינות חוזרת, פעם אחר פעם
image alt
x

#{title}

#{text}

#{price}